חמש יצירות מופת לראות בפראדו

הפראדו שבמדריד נחשב לאחד המוזיאונים הטובים בעולם. ליצירות שתוכלו לראות במוזיאון יש חלק מרכזי בהתפתחות האמנות המערבית. מהציורים של פרה אנג’ליקו, בוטיצ’לי ורפאל ועד ולאסקז וגויה. על מנת להנות מהמוזיאון מומלץ להקדיש כשעתיים לפחות ולהתמקד באוסף המוזיאון (המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות לאורך השנה גם כן כך שאם תרצו לראות גם את אלו תזדקקו לזמן רב יותר). בהגיעכם אל המוזיאון תוכלו לקבל בכניסה את המפה המציינת את יצירות המפתח של המוזיאון (Prado Museum Highlights). על מנת לסייע לכם בחרנו חמישה ציורים מובילים, חשובים ושחובה לראותם בפראדו. למידע נוסף וטיפים לפראדו לחצו.

ההורדה מהצלב (The Descent from the Cross), רוג’ר ואן דר ויידן, צויר 1435

Weyden_Deposition

לחצו להגדלה

ההורדה מהצלב הוא אחד הציורים המרשימים של הצייר הפלמי ואן דר ויידן. הציור הוא חלק מטריפטיך (תלת לוח, מכלול יצירות המופיעות על שלושה לוחות עץ. שניים מהם משמשים ככנפיים הסוגרות על הלוח המרכזי) אשר היה תלוי בבית התפילה של גילדת הבליסטראות בכנסיית “גבירתנו” שבלובן (Leuven), בלגיה שלשם הוזמנה. הציור נרכש מאוחר יותר על ידי המלכה מרי  של הונגריה (Mary of Hungary) עבור הטירה שלה ב-Binche, בלגיה. מי שירש את הציור לאחר מותה היה אחיינה הנסיך הספרדי פיליפ אשר בעתיד יוכר כפיליפ השני. אומרים שהציור שרד תאונת ספינה בדרכו לספרד.

ואן דר ויידן שחזר במבנה הציור קופסת זהב שלמעשה מהווה “חיקוי” מבנה ציור של מזבח עם דמויות מגולפות. עבודת ציור מדהימה של הבגדים, גווני עור הנדמים כאמיתיים וצבעי עזים בתוך קומפוזיציה מעודנת וקפדנית הופכים את הציור לסצינה חיה. הדמויות של סנט ג’ון (בחלקו השמאלי של הציור) ומגדלה (בחלקו הימני) מביעות צער רב הנתפס גם בעיני הצופה. מבטו של הצופה יורד מהצלב אל ישו ואל מריה אשר מיקומם בציור בצורה אלכסונית קושר את ישו אל סבלה של מריה הבתולה. תחושת הרחמים על סבלה של האם מריה, מקבלת חיזוק כאשר צופים בדמויות האחרות אשר בוכות או מביעות צער.

ה-3 במאי (Third of May), פרנסיסקו גויה, צויר 1814

1280px-El_Tres_de_Mayo,_by_Francisco_de_Goya,_from_Prado_thin_black_margin

לחצו להגדלה

גויה, אחד הציירים הספרדים הידועים אשר חי בשנות המלחמה בין צרפת לספרד, צייר את מה שהפך לאחד מסמלי הגבורה של עמידות העם הספרדי. עם תום מלחמת העצמאות של ספרד נגד צרפת בשנת 1913 מצייר גויה את מה שמסמל את המלחמה ואת המאבק של העם הספרדי. שני ציורים אשר נמצאים בפראדו האחד ליד השני מרכיבים את אחד מרגעי השפל של ספרד: ב- 2 במאי 1810 פרץ בספרד מרד נגד הכיבוש הצרפתי ולמחרת ב- 3 במאי 1808, הרגו חיילים צרפתים קבוצה של מורדים ספרדים.

הציור מתאר את רגע הוצאתם להורג בירייה בלילה שבין ה-2 במאי ל-3 במאי 1808 של המורדים הספרדים (משמאל) אותם אספו באקראיות החיילים הצרפתים (מימין)  לאחר ניסיון התקוממות כושל נגד כוחות נפוליאון. הסצינה כולה מתרחשת על רקע העיר מדריד. סצנה כולה מראה את מוראות המלחמה, שנושאה אינו המנצחים אלא דווקא הקורבנות. הדמות המרכזית בציור היא המורד הספרדי, שדמותו מוארת ואליו מכוונים קני הרובה – ידיו מורמות מעלה במחווה של כניעה, גופו רפוי ופניו מלאות אימה והוא מישיר מבט בחיילים הצרפתים – ביטוי לגאווה לאומית ולבוז ולהתרסה נגד הכובשים. שימוש בניגודים בין אור לחשכה ובין כהה לבהיר כמו גם צבע הדם האדום שבולט על רקע הצבעים האחרים בציור, יוצרים תחושה של דרמטיות. גודלו של הציור: כשלושה וחצי מטרים רוחב, ויותר משני מטרים וחצי רוחב מעצים את התחושה הזו.

הבשורה למרים (The Annunciation), פרה אנג’ליקו, צויר 1425–1426

angelico prado 1

לחצו להגדלה

אחד מציורי האמנות היותר מפורסמים הוא הבשורה למרים (The Annunciation) על ידי פרה אנג’ליקו, נזיר פרנציסקני ואחד הציירים החשובים של ראשית הרנסאנס (חי בין השנים 1395-1455). הציור המקורי צויר כפרסקו במנזר סן דומניקו ב Fiesole, עיירה בפאתי פירנצה.

הסצינה המרכזית מציגה את הקללה והגאולה של האנושות באמצעות שני פרקים משלימים: גירושם של אדם וחוה מגן עדן, אשר מתרחשת בגן שופע ברקע מצד שמאל; ואת הבשורה של המלאך גבריאל למריה, המתקיימת תחת אכסדרה משוכללת מימין. כדי להדגיש את תפקידה המכריע של הבתולה במחזור זה של האנושות (הגאולה) השתמש פרה אנג’ליקו בציור סצנות המתוארות ב- predella (פאנל עץ בתחתית הציור) והממחישות פרקים של חייה: הולדתה, האירוסין לסנט ג’וזף, הביקור לבת דודה סנטה אליזבת, את הצגת ישו הילד, עם המשיח באו לאסוף את נשמתה. כל הסצנות האלה צוירו בפירוט יוצא דופן ומעודן בצורה מדהימה ומעידות על הקשר של פרה אנג’ליקו כמאייר של כתבי יד.

גן התענוגות הארציים (Garden of Earthly Delights), הירונימוס בוש, צויר 1503-1504

גן התענוגות הארציים היא אחת היצירות היותר ידועות של הצייר ההולנדי הירונימוס בוש. היצירה היא טריפטיך שמן על עץ הכוללת מאפיינים דתיים נוצריים ומציגה, משמאל לימין, את בריאת אדם וחוה, העולם שיכול להתקיים לולא החטא הקדמון, והענישה על החטא.

בחלקו העליון של הלוח השמאלי רואה הצופה עצים וצורות מוזרות ספק מינראלים, ספק צמחים צצים מתוך האדמה. כך נראית האדמה לאחר  הבריאה. מצד שמאל למטה מתגלים יצורים אקזוטיים, מעין ג’ירף ופיל. וכמה חיות סמליות כמו חד קרן (יוניקורן)  השותה מים משמאל. במרכז מתנשאת מזרקת  החיים, בצורתה העליונה, היא מזכירה מבנה גותי מעוטר. במרכז היצירה רואים את אדם וחוה, לא את החטא הקדמון כמקובל, אלא את איחודם של אדם וחוה ע”י אלוהים.

El_jardín_de_las_Delicias,_de_El_Bosco

לחצו להגדלה

חלקו הימני של הטריפטיך הוא תיאור הגיהינום. בלוח זה מתגלה מציאות סיוטית. המראה האלים ביותר ביצירתו של בוש. ברקע בתוך החשכה בתים מתפוצצים. האש המשתקפת הופכת את המים לדם.  במישור הקדמי ארנב אוחז את קורבנו המדמם, הניצודים הופכים לציידים וממחישים את הכאוס הקיים בגיהינום. מכשירים שונים ותמימים בחיי יום יום, הופכים למכשירי עינויים. על לאוטה ענקית בפינה השמאלית קשורה דמות מעונה, אחרת תקועה על מיתרי נבל, דמות תקועה בחליל ענק, ואחרת בתוך תוף. כלי הנגינה עצמם בעלי משמעות ארוטית, זימה נחשבה למוסיקה של הבשר. על אגם קפוא במרכז היצירה דמות מנסה להתייצב על מחליקיים. ממעל דמויות רבות משמשות חומר בערה לאש ענקית. חטאים שונים זוכים לעונשים מגוונים הקשורים לחטא. לדוגמא, דמות האישה שחטאה בחטא בשרים מלוטפת ע”י ידיים שדיות וקרפדה. משמאל למטה מתגלה מלכה של הפונדק המכיל הימורים, קלפים פזורים סביב וכל החוטאים נענשים.

החלק המרכזי של הטריפטיך הוא למעשה גן התענוגות. הפירות הנמצאים בגן הם מטאפורות לאיברים מיניים. הדג המופיע בקדמת היצירה, הוא סמל פאלי, הצעירים הקוטפים פירות במישור האמצעי מימין, ממחישים ביטוי הולנדי שעיקרו, המעשה המיני, הצדפות הריקות, ושאר הקליפות הריקות, שבתוכם דמויות, מרמזים על יחסי מין עקרים. ההנאות הבשרים בתוך גן. הגן משמש במשך מאות כמקום האוהבים והאהבה. מזרקות וביתנים העשויים מאלמוגים, צדפות, זהב ועוד, אופייניים לתיאורים של גני אהבה שהיו נפוצים בספרות בזמנו של הירונימוס בוש. בתקופתו של בוש מעשה האהבה נקשר במים, מזרקת הנעורים, לתוכה נכנסים זקנים ויוצאים צעירים, מקבלת לעיתים קרובות משמעות ארוטית. בימי הביניים נחשבו הנשים כמפתות את הגברים ומעבירות אותם על דעתם, ומביאות אותם לטירוף ארוטי. התיאבון החייתי מודגש ע”י החיות של גבן רכובים הגברים. הרכיבה עצמה היא מטפורה למעשה המיני. בוש מאחד ביצירתו כמה נושאים ארוטיים האופייניים לימי הביניים. כמו הגן, החיה, המים, הפירות, הקליפות, הדגים והנשים עצמן.

בוש מציב מראה של חטא התאווה, למרות שקשה לראות בדמויות התמימות המשחקות, חוטאים השטופים בהנאות בשרים וזימה. הדמויות מתוארות בחיוניות וצבעים יפים המושכים את הצופה. הצופה של ימי הביניים הביט במראה בעיניים אחרות, הוא הבין שלפניו תיאור של גן עדן מזויף, כל מה שנמצא בגן הזה ייבול ויירקב.

לַאס מֶנִינַאס (Las Meninas‏), דייגו ולאסקז, צויר 1656

300px-Las_Meninas,_by_Diego_Velázquez,_from_Prado_in_Google_Earth

לחצו להגדלה

לאס מנינאס היא אחת היצירות המפורסמות ביותר של הצייר הספרדי בן המאה ה-17 דייגו ולאסקז ויש הטוענים שזהו הציור הטוב ביותר בהיסטוריה. בציור מוצגת הנסיכה אינפנטה מרגריטה, בתם הבכורה של פיליפ הרביעי מלך ספרד בנישואיו השניים למריה אנה ופמליית העוזרות שלה, נערות החצר המשרתות אותה בסטודיו עם הצייר עצמו. פיליפ הרביעי היה מלך שתמך רבות באמנות ויש שאומרים שמחצית מסדנות הציור באותן שנים עבדו רק בשבילו. ולאסקז היה אחד הציירים האהובים על פיליפ הרביעי אשר אירח ופירנס את הצייר בארמונו. הסצינה מתארת את הנסיכה עם שושבינותיה וכולם ביחד עם הצייר מביטים אל משהו שאינו בציור. גם המלך והמלכה המשתקפים במראה, מביטים. לא ברור אם בהם כולם מביטים או שכולם, כולל אותם מביטים במלאכתו של הצייר (שגם הוא נוכח בתמונה ומביט). הרעיון שהדבר החשוב בתמונה, שכל הדמויות מתייחסות אליו, אינו נמצא בה, היה מהפכני ומיוחד מאד. הציור למעשה הופך את הצופה למרכזו – כל הדמויות בציור מסתכלות על הצופה כאילו אותו מצייר ולאסקז והוא, הוא זה החשוב בציור.

פאבלו פיקאסו היה מעריץ גדול של ולאסקז והושפע ממנו רבות. במהלך הקריירה שלו יצר סדרת יצירות המתבססות על “לאס מנינאס”, ואלו מוצגות במוזיאון האמן בברצלונה.